יש ימים שהם ממש "סוחטי צ'י". מכלים אנרגיה.
ולא, אני לא מתכוונת לתשישות היומיומית האינטנסיבית הזו, שמלווה את חלקנו הרבה בימים האחרונים. אני לא מדברת על העייפות הזו אחרי יום ארוך, או תקופה עמוסה.
אני מדברת על הימים האלה, שאחריהם אני מרגישה מרוקנת לגמרי. שלא נותר בי כלום. כלום. כלום.
בדרך כלל זה אירוע, או יום, שבו קרה משהו ממש משמעותי ש"שתה" את כל מאגרי האנרגיה בגוף, וקצת מעבר.
זה יכול לקרות מהרבה סיבות:
השתכרנו או עשינו סמים יותר ממה שאנו רגילים; שברון לב או משבר נפשי אחר; משבר גופני כלשהו – תאונה, נפילה, ניתוח, פציעה, אימון הרבה יותר אינטנסיבי מהרגיל; העברה של 2-3 ימים בלמידה או עבודה סופר סופר אינטנסיבית ושוחקת (יותר מהרגיל); טיפלנו במישהו שזקוק לעזרה עד ששכחנו מעצמינו, עברנו את הגבול ופתאום נגמר המיץ… ובכל זאת המשכנו; לפעמים זה כי היו לנו 3 ימים על הרבה יותר סטרס מהרגיל וטורים גבוהים ללא הפסקה, והגוף פשוט מתפרק..
איך אזהה אותם ימים סוחטי צ'י?
הרבה פעמים נזהה אותם רק בדיעבד – רק יום אחרי. יום אחרי ארגיש שפשוט נגמרה לי כל האנרגיה בגוף. אין לי כוח או יכולת לעשות ש ו ם ד ב ר.
אי אפשר לקום מהמיטה, או אם הצלחתי לקום – נשכבתי על הספה ואי אפשר לזוז ממנה; אי אפשר להתרכז בשום דבר – נגמרה יכולת העיכול המנטאלית שלנו; חוסר תאבון מאפיין הרבה פעמים את הימים האלה; חולשה גדולה בידיים וברגליים…; מי מאיתנו שחווה הרבה אלרגיות או אסטמה, אולי "יזכה" ביותר התקפים מהרגיל; תחושת כבדות כללית בגוף, וכמו משיכה כלפי מטה… רק רוצים לשכב ולהיות; חוסר יכולת להכיל כלום; אם ממש מתמסרים אליהם: הם מכילים בתוכם הרבה שקט. אני כל כך מותשת שפשוט אין בי כלום. ריק שקט.
אז כמה טיפים ממני ישר ללב שלכם, להתמודדות עם ה"ימים שאחרי":
-
קחו את הזמן.
פנו לכם יום ואף יומיים למנוחה. אם אי אפשר לפנותם לגמרי – וודאו שהם יהיו איטיים יותר. בטלו תוכניות שהן לא בראש סדר העדיפויות. נסו לארגן לכם חצי שעה לשנ"צ באמצע היום, אם אפשרי.
אם יש תוכניות שאי אפשר לבטל – נסו להודיע מראש: "היי, אני לא במיטבי היום. אשמח שנעשה היום יום רגוע, ושלא תבנו עלי לדברים שהם לא ממש דחופים. תודה".
-
חמלה עצמית.
זה קורה. לכולם יש ימים כאלה. נסו להניח לאשמה, לדאגה, לטחינת המחשבות… אתם פשוט זקוקים לקצת מנוחה, השתבללות, השלה… זמן עצמי של עיבוד וחוויית הווה פשוטה. נסו לאמץ מקצב חדש – לא רק כלפי חוץ, אלא גם כלפי פנים, ובציפיות שלכם מעצמכם. לפחות לכמה ימים האלה. מותר (וכדאי) להגיד לפעמים: "היי, אני קצת מותשת ולא כל כך פנויה להקשיב / לדבר על זה. נוכל אולי להמשיך מחר?"
-
לתקשר את זה עם הסביבה.
"היי, התשתי את עצמי קצת, אני לוקחת את היום/יומיים הקרובים יותר באיזי. תודה על ההבנה". לא תמיד חייב להסביר (אבל אפשר, אם רוצים).
-
דאגו לגוף.
כעת זה השלב לעשות עבור עצמינו כל מה שהיינו רוצים לעשות לאדם שאנו הכי אוהבים בעולם. להיות אמא של עצמי לרגע.
וודאו שנעים וטוב לכם בגוף: לבשו בגדים נעימים. וודאו שנעים לכם מבחינת טמפרטורה. לא בהכרח מזגן כי זה מייבש מאוד -אבל וודאו שאתם עטופים היטב – בבגדים או בשמיכי. אפשר 2 זוגות גרביים אם הרצפה קרה. אפשרו לגוף להרגוש תחושת מוגנות וכרבול חמימה.
-
שיקום הצ'י – 1: הריאות.
לפי הרפואה הסינית, הריאות הן אחד משני האיברים העיקריים שאחראיים לצ'י שאנו מקבלים מהסביבה שלנו. הן עושות זאת דרך הנשימה.
נסו להקפיד בימים האלה לנשום היטב. נשימות עמוקות, איטיות, ממלאות, נעימות. אני ממש אוהבת לשים תזכורת בטלפון לכל שעה וחצי-שעתיים, פשוט לעצור ולנשום 3-5 נשימות עמוקות ומנחמות. לאט לאט הצ'י יתחיל לחזור לעצמו.
עוד משהו שיכול לעזור לריאות הוא לשים לב למנח הגוף – ואם אפשר, להמנע מ"להשתופף" קדימה. לשים לב שאיזור בית החזה לא מכופף ומצונף מדי מדי, ומאפשר נשימה מלאה ונעימה. כמובן במידה שטובה לכם.
-
שיקום הצ'י – 2: הטחול.
האיבר השני שאחראי ליצירת צ'י שאנו מקבלים מהסביבה הוא הטחול. הטחול יודע לקחת את האוכל שאנו מקבלים מהקיבה, ולהתמיר אותו לצ'י. ביחד עם הריאות הם יוצרים את רוב הצ'י שאנו מקבלים מהעולם החיצון.
אני ממליצה בימים האלה לבחור בתזונה שטובה ומזינה את הטחול: נסו לבחור יותר במזון מבושל וחמים על פני מזון נא (יותר תבשילים ומרקים, פחות סלט וירקות טריים).
בימים האלה לפעמים יש נטייה להיות חסרי תאבון, ואז מדי פעם יש קרייב למשהו מתוק וסוכרי מאוד. זה מחליש מאוד את הטחול. נסו לאכול הרבה ארוחות קטנות לאורך היום. אפילו כל שעתיים-שלוש, כמה ביסים (אפשר יותר כמובן אם רוצים). זה נעים לטחול יותר מאשר 2-3 ארוחות גדולות.
כשיש קרייבים לסוכר, נסו קודם לשתות מרק או לאכול משהו קטן, ואם בכל זאת הקרייב לא עובר, נסו לאכול רק רבע מכמות הסוכר שאתם רגילים. למשל 2 ביסים מהעוגה במקום פרוסה שלמה, 2 קוביות שוקולד במקום 8 וכו'…
הקפידו לאכול גם אם אין לכם תאבון. אפילו 2-3 ביסים. חוסר תאבון מאפיין טחול עייף וחלש, וככל שנאכל פחות כך נעייף אותו יותר, והיום שלמחרת עשוי להיות אפילו יותר עייף ותשוש מהיום…
-
עיסוי עצמי.
עסו את עצמכם. אפשרו לעצמכם לקבל מגע, ולהיות מוזנים. אפשר לבקש גם ממישהו שאוהבים שיעסה אותנו, אבל אל תוותרו על עיסוי עצמי. יש בכך רכיב מרפא ומחזק מאוד.
-
שנו היטב.
בימים האלה יותר מתמיד, עקב העייפות לאורך היום, יש נטייה להפוך את היום והלילה… להימשך לנטפליקס כל הלילה ואז לישון כל היום.
הקפידו לישון היטב, זה יעזור לכם לחזור לעצמכם ולהתאזן מהר יותר.
אם אפשרי, אני ממליצה לישון לבד בימים האלה ולאפשר לגוף שלכם לאזן את עצמו מחדש.
-
הרשו לעצמכם לקבל.
אם יש לכם ממי – הרשו לעצמכם לבקש ולקבל מלא ליטופים. מלא רכות. אפשרו לאוהבים שלכם להכין לכם אוכל, לדאוג לכם, משל הייתם חולים.
עם זאת – ממליצה לשמור על קצת זמן לעצמכם.
-
נועו.
אם העייפות והתשישות הזו נמשכת יותר מיום-יומיים, וכל הדברים הללו לא עזרו, נסו לנוע ולהניע את עצמכם.
בעדינות, בחמלה.
צאו לפארק הקרוב. תנשמו אוויר ועצים. תעשו הליכה קלה.
אם אתם עושים ספורט באופן קבוע – המשיכו להתאמן גם בימים התשושים האלה. אפשר להתאמן בחצי מהעצימות שאתם רגילים, העיקר לזוז ולהניע את הגוף ויחד איתו את כל מה שקורה בפנים.
שולחת מפה את הברכה שלי להתמלאות מזינה, איטית, רכה ומלאה.
