הזמן, כמו המרחב, הוא אחד מחוקי הקיום המשתייכים למישור השישי.
מה זה אומר?
זה אומר שכשהדברים נוצרים, או נבראים, הם עוברים דרך הפילטר של החוקים – ובין היתר, דרך הזמן.
הם מקבלים עבר, הווה, ועתיד, ולומדים להשתנות (או שלא) ביחד עם הזמן. צורה פיזית ואנרגטית (מהותית) שמתבטאת גם דרך רכיב הזמן.
בחלק מהתפיסות הזמן הוא לינארי, בחלקן הוא ספיראלי ויש תפיסות נוספות השייכות למישורים נוספים בהן הזמן מתנהל בעוד צורות שונות.
אך הזמן הוא חוק מסוג שאני קוראת לו – "חוק גמיש".
מה זה אומר? זה אומר שאפשר לשחק איתו, ולהגמיש אותו.
אפשר ללמוד ללוש אותו, כמו פלסטלינה, ולעצב אותו בהתאם לעולם שאנו רוצים לחיות בו.
אפשר ללמוד להאריך את הזמן (האם יכול להיות שמהיום עד מחר, יעברו 3 ימים?), לקצר את הזמן (האם יכול להיות שמהיום עד שבוע הבא, יעברו רק כמה דקות?), אפשר ללמוד לנוע ברחבי הזמן, לחזור לעבר כדי להשפיע על העתיד (שהוא בעצם ההווה), לנוע לעתיד כדי ללמוד על ההווה… האפשרויות הן אינסופיות.
כדי ללמוד לעבוד עם חוק חוקים גמישים, עלינו ללמוד להגמיש את עצמינו אליהם.
מה זה אומר? שעלינו ללמוד לעומק את המהות, האיכות של החוק הזה – דרך עצמינו. כלומר, עלי ללמוד להפוך להיות האיכות הזו, המהות הזו – בעצמי. מתוך הלמידה הזו, נפתח השער לעבודה ולהגמשה של החוק.
כיצד עושים זאת?
ובכן, בחוק הזמן זה יחסית קל וברור – מתחילים מללמוד להתנהל עם הזמן, כפי שהוא כעת. להכיר אותו. להתיידד איתו. לחוש אותו בתוכינו.
וכן, חלקינו מחזיקים טינה מולו… אז לשחרר גם אותה.
הרבה מאיתנו הגיעו לכאן ומתנהלים כאן בתחושה שהם לא יודעים להתנהל עם הזמן. הזמן הוא לא שלהם (והוא באמת לא), והוא בורח להם בין האצבעות. מי מאיתנו שמרגיש ש"אין לו זמן", אף פעם, לשום דבר. אחרים, מרגישים שהם ממש מעופפים, לא מחוברים למציאות… לא כי אין להם זמן, אלא כי יש איזשהו חוסר חיבור פייתי (מהמילה פיה fairy) לזמן. מי מאיתנו שמרגיש שהוא לא בדיוק מבין איך הזמן עובד, וההתנהלות מול הדבר הזה מאוד מתסכלת (והרבה פעמים גם מול אנשים אחרים, שכן יודעים להתנהל מול הזמן ומלאים בציפיות כלפינו שנדע גם).
חלק מהנשמה שלנו זוכר שהזמן לינארי רק בתפיסה התלת מימדית של העולם הארצי בו אנו חיים. והחלק הזה שזוכר זאת, לעיתים מתגעגע מאוד לתפיסה הרחבה והרב מימדית של הזמן. ליכולת לחוש עבר הווה ועתיד ביחד. לשחק ולנוע וללוש את הזמן..
אבל, באנו לכאן, לעולם הזה, כדי ללמוד ולהתפתח אני מאמינה שכשאנו בוחרים להגיע לכאן, למישור הארצי, חוק הזמן הוא אחד מהדברים המשמעותיים שבאנו ללמוד להתנסות בו (גם כשזה לא נעים).
הזמן הוא פה, והוא ממשיך לזרום כטבעו, מבלי ממש להתחשב בהם היינו רוצים בזה או לא. קמטים ממשיכים להתווסף על עורינו, וגם אם עשינו איזשהו טריק כדי להעלים זאת (החל מבוטוקס ועד להילינג), עדין זה רק פלסטר שנועד לטשטש מאיתנו את העובדה הממש מתוקה – שאנחנו זורמים עם הזמן.
אז מה קורה כשאני רוצה ללמוד להגמיש את הזמן עבורי?
בתפיסה שלי, הצעד הראשון יהיה לעשות שלום עם הזמן פה, במישור הארצי, בכדור הארץ (בתטא קוראים לו המישור השלישי).
הווה אומר, ללמוד להתנהל עם הזמן שלי.
ללמוד לנהל את עצמי בתוך הזמן. ללמוד כיצד מרגיש לי כשהזמן עובר – ללמוד להעריך זמן. להעריך כמה זמן לוקח לעשות דברים. ללמוד כיצד להתנהל כדי להגיע ב-זמן למקום מסוים או לסיים ב-זמן משימה או פגישה מסויימת.
כן כן, זה לגמרי ארצי. ללמוד לעבוד עם חוקי הקיום הרבה פעמים יהיה מלווה בהמון שיעורים ארציים – כי כך באנו ללמוד בסיבוב החיים הזה.
הרעיון הוא ללמוד להתנהל עד שאוכל להרגיש את הזמן זז בתוך הגוף שלי. מתוך מקום שליו, ונעים. אוכל לדעת האם עברה שעה או האם עברו חמש שעות.
אנקדוטה מעניינת עלי: חלק נכבד משנות התיכון שלי העברתי בפנימייה לילדים מצטיינים. בפנימייה הזו, הדרישות האקדמאיות היו גבוהות מאוד והמטלות רבות. כחלק מזה, אחד הכישורים שהמורים והמדריכים טרחו ללמד אותנו ואני עד היום מודה להם על כך, היא ניהול והתנהלות נכונה בתוך הזמן. מי שלא היה מתנהל כמו שצריך עם הזמן – פשוט לא היה מספיק את רוב מה שרצה לעשות.
מי שהיה מתקשה – היה מקבל בתחילת כל שבוע טבלה שמחלקת את השבוע לימים, שעות וחצאי שעות, ומתחיל לשבץ בהם את חייו עד שהיה מבין מתי הוא מספיק כל דבר. זה היה כלי מאוד חזק ושימושי שלימדו אותנו.
בזכות כך, גדלתי להיות אדם שיודע להתנהל עם הזמן, להעריך אותו ולעבוד איתו.
לכן, אני חולקת כמה טיפים בסיסיים שיעזרו לכם ללמוד לנהל את הזמן שלכם.
הטיפים האלה רלוונטיים בעיקר למי שמרגיש מאוד עמוס בחיים שלו. שיש לו המון משימות והוא לא מספיק כלום. שהוא לא יודע כיצד לשבץ את המשימות שלו בחיים ומתי לעשות מה, וכיצד לתעדף.
מי שיש לו קשיים אחרים בעבודה עם הזמן – מוזמן לכתוב לי, ואשמח לייעץ מניסיוני כמה שאוכל.
לחלופין, אפשר שנקבע פגישה ונלמד לעשות זאת ביחד, צעד אחר צעד.
ברגע שתשכילו לנהל את הזמן שלכם בצורה נבונה וחכמה עבורכם, ותדעו להתנהל בתוכו בזרימה ונינוחות – תלמדו איכויות חשובות של חוק הזמן, ותעשו צעד משמעותי לקראת היכולת לעבוד איתו ולהגמיש אותו.
אז… 10 טיפים להתנהלות בתוך הזמן, לאנשים שטובעים במשימות של עצמם:
- למדו לעבוד עם יומן. הוא יכול להיות דיגיטלי, או פיזי.
התחילו ראשית מלכתוב בו את כל מה שמעוגן בזמן ספציפי (כל מה שבטוח קורה ביום ובשעה מסויימים – למשל מתי הולכים לעבודה, מתי לומדים, מתי מוציאים את הילדים מהגן, מתי קבעתי פגישה עם מישהו).
את שאר הדברים – כמו משימות וכו', לומדים לאט לאט לשבץ בין לבין.
טיפ בונוס: בתקופות עמוסות במיוחד, אני מוודאת שאני מכניסה ליומן ימים או מקטעי ימים שמהותם חופש ומנוחה. ממש כותבת לי בלוק "כמה שעות לעצמי" או "טיול בטבע" או "זמן איכות". אחרת מוצאת את עצמי במירוץ אינסופי.
- למדו לנהל רשימת משימות. אם אפשר, למדו לשבץ את המשימות ביומן.
הסיבה לכך היא, שתלמדו לאט לאט להבין כמה זמן לוקח לעשות כל משימה. יש משימות שחשבתי שיקחו שעה וחצי וסיימתי תוך עשרים דק, ויש משימות שחשבתי שאסיים תוך כמה דקות ומסתבר שגם 3 שעות לא מספיקות… למדו להעריך את הזמן שלכם, ואת התנועה שלכם בתוכו.
- שנו טרמינולוגיה. בתקופות לחוצות ועמוסות, הייתי מגלה שיש לי אינספור רשימות של משימות. כמעט אף פעם לא הספקתי את כולן – בפרק הזמן שהיה לי – ותמיד יצאתי בתחושה מאוד מאוכזבת מעצמי. ברגע שקלטתי שהדרישות מעצמי הן לא מציאותיות וש*אף אחד* לא יכול להספיק כ'כ הרבה, שיניתי את שם הרשימה שלי מ"משימות למחר" ל-"משימות ריאליות למחר". וככה הזכרתי לעצמי בכל פעם שהסתכלתי ברשימה – לצמצם אותה למינימום ההכרחי באמת – וזהו.
- בתחתית אותה רשימה יש בונוס: משימות שבא לי / אפשרי אם יש לי זמן וחשק. אותן אני עושה רק אם השלמתי את הרשימה שמעל, או כמעט השלמתי ואני יודעת שבוודאות אשלים עד הלילה. אם עשיתי חלק מהן – אני לרוב מרגישה יותר מסופקת. ואם לא, זה בסדר.
- למדו להעריך זמן – להבין כמה זמן לוקחת המשימה – ולהוסיף לזה זמן של הפסקות, פיפי, אוכל, שיטוט בפייס (כן, לפעמים פתאום בורחים לשם ל-10-20 דקות וזה לוקח זמן שיכול להצטבר גם לשעות לאורך היום).
- קחו מרווחי זמן בין המשימות. אם יש לי למחר 4 משימות של שעתיים כל אחת – להבין שזה יקח לי סביב 10-11 שעות ולא 8, כי בין לבין ארצה לשבת לאכול, לבהות בחלון, לנוח ולא להרגיש שאני במירוץ.
- לתעדף. הדברים ה"חשובים" בעיני הם:
א. דברים שחשוב שאספיק (אם לא אבשל היום – מחר לא יהיה אוכל, דד ליינים של מטלות הגשה וכו')
ב. דברים שממש ממש ישמחו אותי ויעשו לי טוב (כן לשבת ללמוד פרק בקורס שממש מעניין אותי, לא לפרק שאולי יעיל ללמוד אבל לא מזין אותי)
- בימים הכי רגועים – אני עושה משימות לא דחופות ולא חשובות:)
- מעבר להכל – חזרו למצב התודעה הזה – שאנחנו לא סופרמן. ושזה בסדר שההספק שלי יהיה היום נמוך מהרגיל. זה משרה המון רוגע שבסופו של יום – עוזר לנו להתייעל.
- הרעיון הוא, במשפט, ללמוד להתאים בין הקצב "של הלב" לקצב "של המוח", ולמי מאיתנו שעמוס יתר על מידה – בעיקר ללמוד להאט.
ברגע שתרגישו שאתם המאסטרים של הזמן שלכם בחייכם, ועושים זאת בהנאה ונינוחות, השער לעבודה עם חוק הזמן יפתח הרבה יותר בקלות.
שלא תבינו אותי לא נכון, אפשר כמובן ללמוד לעבוד ולהגמיש את חוק הזמן גם בלי לדעת להתנהל "נכון" עם הזמן ברמה הארצית. בעיני, זו פשוט דרך מעמיקה ומבוססת יותר לעשות זאת. היא הולכת יד ביד עם הסיבה שלשמה הגענו לכאן באופן כללי – וגם מבטיחה שהכישור הזה, הskill הזה יהיה חלק ממי שאתם וממה שאתם, והזמן תמיד יעמוד לרשותכם ולהגמשתכם.
אני פה לשאלות,
ובהצלחה
בתמונה: אחד החלומות שאני רוצה "להספיק" בזמן שיש לי בחיים האלה: לראות האורות הצפוניים, שצולמו ממקום שבו הזמן זורם קצת אחרת…
